אכילת מרווה ירושלמית

מרווה ירושלמית

מרוות ירושלים היא צמח עשבוני, רב-שנתי, גובהו 80 ס"מ ויותר. התפרחת מסועפת, ענפיה נגדיים, פורחת ממרס עד יוני, מואבקת על-ידי דבורים גדולות.

המרווה הירושלמית היא צמח שהגיע לארץ בדרך כלשהי, התבסס בה והפך לחלק מצמחייתה הקבועה צמח שאיננו חלק מצמחייתה הראשונית של הארץ.

שכיחה בארץ בחורש בשטחי בור ששולטים בו שיחים גבוהים ועצים נמוכים.

בעיקר בהרים, משני עברי הירדן, ואף למדבר. זה מין תת-אנדמי, שתפוצתו העולמית מצומצמת לארץ-ישראל ולסוריה בלבד. מין זה שייך לסוג גדול במשפחת השפתניים, מיוחד בצורת ההאבקה.

מַרְווַת יְרוּשָׁלַיִם עליה רחבים, ריחה אינו כריחה הבולט של המרווה המוכרת יותר והשימוש העיקרי בה הוא הכנת ממולאים, טעמם עדין וייחודי.

בספרות העתיקה מופיעה המרווה בשם "מרמהין" כסם רפואי ששמו 'ברסם'. סם זה נזכר בתלמוד ותכליתו היא לפתוח את דרכי הנשימה. "ונבחשי בגוזא דמרמהין" (גיטין ס"ט, ע"ב),

שמה הערבי של מרוות ירושלים – אלסיינה, שמשמעותו לשון, נובע מצורת העלה וחספוסו, המזכירים לשון.

יש הטוענים שמין זה שימש בצורת תפרחתו השראה למנורת בית המקדש.

הוראות זריעה: את הזרעים מומלץ לזרוע בחודשים אוקטובר-נובמבר, עם תחילת הגשמים הראשונים. 5 ג"ר יספיקו לשטח של 7 מ"ר , ניתן לשתול במרחקים של 40 ס"מ בין צמח לצמח בעזרת המזרעה הידנית.

ניתן למצוא שתילים בחורף במשתלות בכפרים הערבים במחלקת הירקות.

יש לגרף את השטח לפני הזריעה, לזרוע ולאחר הזריעה לשים שכבה דקה של אדמה לכיסוי עדין.להשקות במעט מים.

במידה ולא יורדים מספיק גשמים (לפחות פעם בשבוע בעונת החורף) יש להשקות את הצמחים פעמיים בשבוע עד להתבוססות הצמח.

לאחר ההתבוססות אין צורך להשקות יותר אך אם אתם מעוניינים בפריחה ארוכה וביותר חודשי לבלוב מומלץ להמשיך להשקות את הצמח פעמיים בשבוע לכל אורך חייו. ניתן להוריד חלק מהפרחים להארכת מתיקות העלים.

במטבחנו עליה של המרווה הירושלמית מהווים תחליף לעלי גפן . או כירק במרק, קציצות , באורז או למילוי מאפים. או לעטוף איתה דגים.

העלים המתאימים ביותר למילוי הם אלה שיוצאים לפני התפרחת.

בתחילת החורף - יוצאים העלים שרועים על הקרקע וגדולים, שעירים ובעלי גבשושיות קטנטנות.

לקראת האביב - עולה עמוד התפרחת המרובע, עם פרחים ארוכים בצורת שיבולת על הגבעול הגבוה. צבע הפרחים ארגמן או ורוד ארגמני.

בשטחי בר כדאי להתחיל לחפש את מרוות-ירושלים מיד אחרי חנוכה, בחורש ים תיכוני. בדומה למרוות ירושלים, גם עליהּ של מרוות יהודה רחבים וגדולים, אולם היא נאכלת באותה הצורה.

עלי מרוות ירושליים ואורז

2 כוסות אורז

4 בצלים בינונים

4 כוסות מים

כפית מלח

4 שיני שום כתוש

כף כורכום

כפית קארי

מלח

פלפל

8 עלי מרווה ירושלמית נקיים

הוראות הכנה

מטגנים בסיר את 4 הבצלים הקצוצים קטן .

קוצצים את המרווה הירושלמית לרצועות דקות עם אופינל סונטוקו 119

מערבבים יחד עם הבצל המטוגן מספר דקות, מוסיפים את התבלינים .

מוסיפים את התבלינים מערבבים יחד שתי דקות.

מוסיפים את האורז מערבבים 2 דקות נוספות

מוסיפים את המים.

מביאים לרתיחה ומנמיכים לאש בינונית רבע שעה.

ניתן להכין לפי המתכון הזה את עלי המרווה הירושלמית כעלי הגפן הממולאים, למתכון המלא לחצו כאן

לקיצוץ הבצל השום והעלים השתמשתי בסכין אופינל סונטוקו 119 או 219

לליקוט המרווה הירושלמית מהשדה או מהערוגה השתמשתי באופינל קטיף 8

אשמח לקבל מתכונים נוספים עם מרווה ירושלמית וצילומים של המנות שלכם.

מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה במייל בלחיצה כאן

מוזמנים לעקוב אחרינו ביוטיוב בלחיצה כאן מוזמנים לעשות לנו לייק בדף הפייסבוק "סכינים לשבט במעגל" בלחיצה כאן

רשימות אחרונות
חיפוש תגיות
עקוב אחרינו
רשימות קודמות
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic
  • b-facebook
  • B-Pinterest

© 2014 by Gilit Tal Koreh. Proudly created with Wix.com